אסדי נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

החלטה

לאחר עיון בבקשה למחיקת התגובה ולעיכוב הליכים אני קובעת כדלקמן:

הבקשה לעיכוב הליכים

1. אתחיל מהבקשה לעיכוב הליכים. אין בהגשת בקשה לבית המשפט העליון להעברת הדיון בתיק למחוז אחר כדי להצדיק עיכוב הליכים בתיק. המבקשת גם לא הצביעה על חוק כלשהו המחייב עיכוב הליכים כבקשתה.

2.יש להוסיף, כי ככל שבקשת המבקשת תתקבל, בית המשפט הנעבר ימשיך הדיון בתיק מאותו שלב אליו הגיע בית המשפט כאן.

3. טענת המבקשת כי מתן החלטות ע"י בית המשפט בתיק, תקנה סמכות לבית המשפט לדון בו אינה נכונה כלל וכלל, שכן ובמידה ובית המשפט העליון יחליט להעביר את התיק למחוז אחר, התיק יועבר ללא קשר לשלב בו הוא מצוי, או להחלטות שניתנו בו.

4.לא ז אף זו, המבקשת עצמה מודה בסמכות בית המשפט, והראייה שהיא בחרה להגיש בקשה לבית המשפט העליון להעברת התיק למחוז אחר, ולא הגישה בקשה לבית המשפט כאן בטענה כי אין לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה.

5.אשר על כן דין בקשת המבקשת לעיכוב הליכים בתיק עד למתן החלטה ע"י בית המשפט העליון להידחות.

הבקשה למחוק את התגובה

6.באשר לבקשת המבקשת למחוק את תגובת המשיב המתייחסת לבקשתה למחיקת כותרת התביעה או לחילופין למתן רשות להתגונן אני קובעת כדלקמן:

7.התגובה של המשיב התייחסה לבקשת המבקשת אשר כללה בקשה למחיקת כותרת התביעה וכן בקשה למתן רשות להתגונן.

8. אומנם לא נתבקשה תגובת המשיב לבקשה למחיקת כותרת התביעה, אך משהוגשה תגובה זו אין להוציאה מתיק בית המשפט, שכן בית המשפט היה מבקש מהמשיב להגיב לבקשה זו טרם מתן החלטה.

9. לא זו אף זו, המשיב רשאי להגיב לבקשה מבלי שיידרש לעשות זאת ע"י בית המשפט, וזאת מכוח תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן :"התקנות") ולכן אין כל פסול בהגשת תגובה לבקשה למחיקת כותרת התביעה.

4. באשר לחלק התגובה המתייחס לבקשה למתן רשות להתגונן, תקנה 205(ג) לתקנות הנ"ל קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

התקנה הנ"ל קובעת כי הכלל הוא שבית המשפט יחליט בבקשה למתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, כלומר לבא כוחו של הצד השני הזכות לחקור את המצהיר על תצהירו, אולם בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה, ולתת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד , ורשאי הוא לדחותה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על יסוד הבקשה בלבד.

5.השאלה הנשאלת היא, האם במקרה בו רוצה בית המשפט להחליט בבקשה, רשאי הוא לבקש תגובת המשיב לבקשה? והאם למשיב זכות להגיב לבקשה, גם כשלא נתבקש לעשות זאת ע"י בית המשפט, כמו בכל בקשה בכתב אחרת, כמצוות תקנה 241 לתקנות הנ"ל?

6.תקנה 205(ג) הנ"ל נוקטת בלשון דווקנית של "על יסוד הבקשה בלבד", כלומר המחוקק התכוון כי בית המשפט יעיין בבקשה ובתצהיר התומך בה בלבד, ורק במידה ואותה בקשה מעלה הגנה אפשרית, רשאי בית המשפט, לתת רשות להתגונן, וזאת מבלי להידרש לחקירת המצהיר, על אחת כמה וכמה מבלי להידרש לתגובת המשיב.

7.המשמעות הלשונית של התקנה הנ"ל, כפי שצוין לעיל, מתיישבת עם תכליתה של התקנה. על תכלית התקנה והמטרה מאחורי חקיקתה עמד בית המשפט העליון ברע"א 1264/08 סלאמה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27/4/08) [פורסם בנבו]נפסק:

"... לשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון... סמכות זו לפי התקנה כמובן אינה בחינת מובן מאליו, שכן הכלל הוא חקירת המצהיר, ועל כן פשיטא גם שעל בית המשפט או הרשם להשתכנע כראוי כי החומר אשר לפניו מצדיק החלטה ללא דיון... " (ראו גם דנ"א 4233/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סלאמה (18/1/09)).